So lets actually focus on the question I threw out parenthetically in the previous post (copied here): When we ask about pharaoh's loss of bechira, are we bothered with the punishment brought afterwards for something which the person did not do, or are we bothered with the very fact that G-d takes someone's bechira / makes them do an aveirah?
We saw Rashi take the first side. The Ramban seems to do so as well: והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו - lit. translation, if pharaoh was forced, what was his sin? we aren't bothered with how hashem could have forced him, we're just bothered with how hashem considered his refusal a sin and punished him for it, given that he was forced. Thus the Ramban answers: כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון. - Pharaoh wasn't punished for anything he did after his bechira was taken. But Hashem needed time to finish the punishment for all the evil he did beforehand with full free will. So Hashem had to "hold him down" and prevent him from doing teshuva so that he could be meted out the full punishment.
A mashal for understanding the ramban: when a kid is bad, he needs to be spanked. So you take your kid and lie him down, and begin spanking him - obviously after the first smack he's going to start crying out that he's sorry. But you need to finish the punishment = finish spanking him. So you ignore his "teshuva". Similarly, Hashem didn't let pharaoh say he's sorry and get out of the rest of the punishment the second the spanking got too tough - once you sin, you have to tough out the rest of your punishment even if you're now sorry.
The Rambam, while commonly interpreted in line with this ramban, disagrees (I think). Take a look:
ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה, הוא שהקב"ה אמר על ידי ישעיהו השמן לב העם הזה וגו', וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא, כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא, לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכמה לו, נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חזק הקב"ה את לבו, ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך, כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו,
וכענין זה שואלין הצדיקים והנביאים בתפלתם מאת ה' לעזרם על האמת, כמו שאמר דוד הורני ה' דרכך, כלומר אל ימנעוני חטאי דרך האמת שממנה אדע דרכך ויחוד שמך, וכן זה שאמר ורוח נדיבה תסמכני כלומר תניח רוחי לעשות חפצך ואל יגרמו לי חטאי למונעני מתשובה אלא תהיה הרשות בידי עד שאחזור ואבין ואדע דרך האמת, ועל דרך זו כל הדומה לפסוקים אלו.
The Rambam tells us that when a person loses their bechira, its only because they ultimately face death and kares - their soul dies forever. Notice that the ramban made no mention of that. I believe that that is an important machlokes.
Already the Rambam does not fit with our spanking the child mashal. You don't spank your child to kill him! You just need to finish the punishment. Thats obviously not the idea that the rambam is referring to.
Within this Rambam there is another hidden machlokes between him and the ramban, this time concerning the purpose of the makkos. The Ramban in parshas bo famously tells us what he believes to be the purpose of yetzias mitzraim and the makkos / nissim/ niflaos performed in egypt:
ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ. וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה:
ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (לעיל ח יח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם. ואמר (שם ט כט) למען תדע כי לה' הארץ, להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין ואמר (שם ט יד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה:
The Rambam cannot agree to this. The Rambam writes in hilchos yesodei hatorah that osos and mofsim were never performed to prove the existence or capabilites of Hashem. What we need to know in emunah, we know from har sinai:
משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה. שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף. אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם. לא להביא ראיה על הנבואה. היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו. צרכנו למזון הוריד לנו את המן. צמאו בקע להן את האבן. כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ. וכן שאר כל האותות. ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך.
Thus, it is no surprise that the rambam here in hilchos teshuvah offers an entirely different understanding of the nature / purpose of the makkos. I re-copy from above the relevant segment:
ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך, כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו
The same pasuk that the ramban interprets as demonstrating G-d's capabilities / yecholes, the Rambam understands to be demonstrating G-d's hanhaga - not to prove what He can do, but to show what He does do. The purpose of the makkos was to teach the hanhaga that Hashem can take away someone's ability to do teshuva and leave them to die like that - in this world and the next.
The Ramban agrees that we need pesukim to teach us the hanhaga of taking away someone's bechira chofshis, but he would never entertain the notion that that is the purpose of the makkos! Thats because the way the Ramban understands the concept, its not nearly so radical - its not a qualitatively new type of punishment, just a chiddush in the way G-d applies the same old punishments from before. For the Rambam, something much deeper is going on.
The Rambam says that it is because of this lesson from Pharaoh that tzaddikim plead with G-d to prevent their sins from blocking between themselves and Hashem. This is the strongest proof that the rambam is entirely different from the ramban - for the ramban, there is no connection between menias habechira to finish a punishment and a tzaddik's fear of a disconnect between him and hashem. From where did the rambam draw this connection?
The pshat in the rambam is given away by the question we started with. The ramban was only worried about how hashem could punish pharaoh with the makkos after hardening his heart. The rambam wasn't primarily worried about the physical punishments like makkos, although that certainly is a difficulty as well. The heart of the question, however, is much more profound - how could Hashem take away a person's bechira and make them do aveiros?
Answers the Rambam, hashem can only do this if the person no longer deserves to be a human being / a baal bechirah. If someone abuses free will past a certain point, they no longer deserve it, and hence it is taken away and the person is nichras. Menias Habechira must be followed by kares because they together form the ultimate punishment for a person who has no connection to anything good - we strip him of his status as a human being and he is forever cut off and severed from G-d. (The kashya from the makkos is now answered mimeila - if we're giving this guy kares anyways, extra makkos don't really matter anymore.)
The Rambam is saying something frightening - bechira chofshis, to be a human being, is not a "right" - it is a privilege. Someone who abuses it forfeits their status as human - without bechira, there is no difference between them and a behema.
Thus, even if we don't sin quite like pharaoh, the lesson of pharoah applies on our level as well. We daven that our sins should not block between us and Hashem because every aveirah we do makes us unworthy of the bechira we were given with which we performed an aveirah. Every aveirah is pogem in our nature as tzelem elokim - and it is only through the great mercy of G-d that he gives us a chance to do teshuvah and begin again to exercise our bechirah in the way it was meant to be used.
One might wonder why the whole point and lesson of the makkos is to teach us this one random hanhaga of hashem - that he sometimes takes away bechira. But with this background, we understand completely.
The whole point of yetzias mitzraim is freedom - Hashem frees the Jews from their egyptian oppressors. But within that, G-d needs to tell us what freedom is and what it is not. Do we have freedom to go become atheists, or deviants and miscreants?
No! Freedom, says G-d, is not a right. Its a privilege. and when you abuse it, you lose your freedom / bechira, and with it your status as a human being, and you are nichras.
Freedom is the freedom to live with dignity, and to live with dignity is to live with purpose. Thats the freedom of yetzias mitzraim, and that is meaningful.
We should all be zocheh!
No comments:
Post a Comment