So I'm supposed to speak for a half hr wednesday night and I'm panicking. Here's what I've got so far but its only like 3 minutes of material and I don't know how to organize it. If anyone has any advice (including but not limited to further mekoros) I would very much appreciate it. I can't understand what possessed me when I agreed to speak for half an hr before knowing if I had anything to say.
So we begin with the famous Tur and Bach at the beginning of hilchos sukkah:
Tur (625): בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם וגו' תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה
Bach: איכא למידק בדברי רבינו שאין זה מדרכו בחיבורו זה לבאר הכונה לשום מקרא שבתורה כי לא בא רק לפסוק הוראה או להורות מנהג ופה האריך לבאר ולדרוש המקרא דבסכת תשבו ויראה לי לומר בזה שסובר דכיון דכתיב למען ידעו וגו' לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה ולכן ביאר לפי הפשט דעיקר הכוונה בישיבת הסוכה שיזכור יציאת מצרים וזה הטעם בעצמו לרבינו ז"ל במה שכתב בהלכות ציצית בסימן ח' (עמ' כה) ויכוין בהתעטפו שצונו המקום וכו' וכן בהלכות תפלין בסימן כ"ה (עמ' עא) כתב ויכוין בהנחתם שצונו המקום להניח וכו' כדי וכו' מה שלא עשה כן בשאר הלכות כי לא כתב שיכוין שום כוונה בעשיית המצוה מפני כי המקיים המצוה כדינה יוצא בה אף על פי שלא היתה לו שום כוונה אבל בציצית שכתוב בהן (במדבר טו מ) למען תזכרו וגו' וכן בתפלין כתוב (שמות יג ט) למען תהיה תורת יי' בפיך שפשוטו הוא שהתפלין הם אות וזכרון כדי שיהא תורת יי' שגור בפינו כי ביד חזקה הוצאך יראה שלא קיים המצוה כתיקונה אם לא יכוין אותה הכוונה ולכן כתב בהלכות אלו ויכוין וכו' וכן גבי סוכה שכתוב למען ידעו וגו' משמע ליה גם כן שצריך שיכוין בשעת ישיבת הסוכה הטעם המכוון במצוה:
The bach wants to know why the Tur thought it important in a halacha sefer to mention the hashkafah behind mitzvas sukkah - mai nafka minah of the whole derush about yetzias mitzraim? answers the bach, since the pasuk explicitly connects sukkah to yetzias mitzraim, you aren't yotzei if you didn't have kavana for the taam hamitzvah given in the pasuk.
This is obviously a big chiddush - this din is mentioned nowhere in the gemara or rambam. And I'm not convinced that the tur is saying it either. There is a well known teshuvas harosh concerning why we don't make a bracha on the haggada by pesach. I don't really understand the teshuva well, so we wont spend so much time on it, but there is a point there thats important for us. says the rosh:
וששאלת: למה אין מברכין על ספור ההגדה. הרבה דברים צוה הקב"ה לעשות זכר ליציאת מצרים ואין אנו מברכין עליהן; כגון: הפרשת בכורות וכל המועדים. שאין צריך להזכיר בהפרשת בכורות שאנו עושין אותו זכר ליציאת מצרים, אלא שצוה הקב"ה לעשות המעשה ומתוך כך אנו זוכרין יציאת מצרים. ולאו דוקא הגדה בפה, אלא אם ישאל מפרשין לו (וזהו ההגדה לצד שזוכרין יציאת מצרים).
The rosh seems to be saying that it suffices to know that צוה הקב"ה לעשות המעשה. While one could be docheh that there is a distinction between what you must say before the mitzvah vs the kavanah / thought you have while performing the mitzvah, this seems dachuk.
To give a mashal to make the point clearer: the taam hamitzvah of shiluach hakein, according to the ramban, is to inculcate within ourselves the middah of rachmanus. If someone does the mitzvah but not out of rachmanus - they miss the pt. But they still fulfilled the mitzvah. Similar reasoning can be applied to the mitzvos that are zecher leyetzias mitzraim. (The bach would argue that here is different, since the taam is mefurash in the torah. The question is: is the taam just a taam or is it magdir the mitzvah since its mefurash batorah)
(What about matzah - there too the torah says eat matzah "limaan tizkor es yom tzeischa me-eretz mitzraim...". Are you yotzei if you didn't have that kavanah? The answer seems to be an unequivocal yes - as the ramban / ran point out, even saying rabban gamliel's sheloshah devarim isn't meakeiv, let alone thinking about them. Furthermore, it is commonly said over that the rambam holds that saying r gamliel isn't a din in being yotzei matzah, but rather in being yotzei sippur yetzias mitzraim - hence the rambam paskins אכל מצה בלא כונה כגון שאנסוהו עכו"ם או לסטין לאכול יצא ידי חובתו - if so, then definitely by sukkah you don't need kavanah for yetzias mitzraim to be yotzei) (We could be docheh the counterexample of pesach with the rashba in peirush ha-aggados, but I doubt his view is mainstream.)
(The Mishna Berura quotes the pri megadim that the bach also only meant lechatchila you need to have kavanah for yetzias mitzraim, but thats difficult to understand: lechatchila you should always understand the mitzvah you're doing as much as possible - the whole pt of the bach seemingly was that yetzias mitzraim is an integral part of sukkah, such that you cannot be yotzei without understanding that. see the bikkurei yaaakov who makes this hasaga against the pri megadim.)
That's all about whether kavanah for yetzias mitzraim is me'akeiv. but a bigger q: is it really so obvious, as the tur claimed, that sukkah is about remembering yetzias mitzraim?
The Bach himself says that it is not: עיקר כוונת רבינו לבאר דפשט המקרא הוא שהכוונה במצות סוכה היא לזכור יציאת מצרים אבל אין פירוש המקרא שהכוונה במצות סוכה היא למען ידעו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל לבד כי בזה מקיים המצוה כתיקונה ומה שאמר הכתוב בהוציאי אותם מארץ מצרים לא קאי אלמען ידעו אלא התורה הודיענו שהושבה של בני ישראל בסוכות היה באותו הזמן אבל קיום המצוה היא בידיעת ההושבה בסוכות לבד שזה אינו אלא עיקר הפירוש שידעו כי ההושבה היתה בסוכות בהוציאו אותם מארץ מצרים וזהו שכתב תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות כלומר דמשאר הרבה מצות שתלאם ביציאת מצרים יש ללמוד שגם מצות סוכה תלאה ביציאת מצרים ושזהו עיקר הידיעה כמו שאמר למען ידעו ...' והוא המורה על אמיתת מציאות הבורא וכו' ואם כן משאר הרבה מצות יש ללמוד שגם במצות סוכה היתה הכוונה בלמען ידעו על הידיעה של יציאת מצרים ואחר כך הוקשה לו לפי זה אם כן היאך ימשך מישיבת הסוכה התכלית המכוון מן המצוה דהיינו שיזכרו יציאת מצרים ואמר והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני הכבוד וכו' כלומר ודאי לרבי עקיבא דפרק קמא דסוכה (יא ב) דאמר סוכות ממש עשו להן לא ימשך מישיבת הסוכה זכרון יציאת מצרים ואפשר דלרבי עקיבא אין הכי נמי דלמען ידעו לא קאי אלא אישיבת סוכה לבד אבל לרבי אליעזר דפליג עליה ואמר ענני כבוד היו ודבריו עיקר דכן תרגם אונקלוס (ויקרא כג מג) ארי במטלת עננין אותיבית והקיפן בהן לבל יכה בהם שרב ושמש וזכרון זה יעלה על ידי מצות סוכה שמצותה צלתה מרובה מחמתה זכר לענני כבוד שהגינו מפני החמה ואם כן על ידי כך יזכור גם כן לשאר נפלאותיו ונוראותיו שעשה עמהם להגן עליהם תיכף ביציאתם ממצרים בענן כבודו כי בחמשה עשר בניסן היתה התחלת העננים וכמו שכתוב בשעת יציאתם ממצרים (שמות יג כא) ויי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו' דמאחר שהסוכות זכרון לענני הכבוד הוא הוא זכרון גם כן ליציאת מצרים על ידי עמוד ענן יומם וגו' להגן עליהם וזהו שאמר ודוגמא לזה צונו לעשות סוכה כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו ואחר כך הוקשה לו אם כן שמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד והם היו מיד בצאתם ממצרים היה מן הראוי לעשות סוכה בניסן דבשלמא אם נאמר דסוכות ממש היו איכא למימר דלא עשו להם סוכה במדבר כי אם בתשרי אבל ענני הכבוד היו תיכף ככתוב ויי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו' ותירץ ואף על פי שיצאנו ממצרים בחודש ניסן וכו':
If you are too lazy to read that whole thing, here's whats important: we knows theres a machlokes whether the "sukkos" that bnei yisrael dwelled in were sukkos mamesh or the ananei hakavod. If the sukkos were ananei hakavod, then we can understood how remembering the neis of the ananei hakavod is part of remembering all the nissim that took place as part of yetzias mitzraim. These open miracles demonstrate G-d's existence / omnipotence, and therefore fit very well into the Tur's explanation of why sukkos / yetzias mitzraim is so important. But if we are commemorating our ancestors building huts - that doesn't show anything about G-d's omnipotence and miraculous powers - that doesn't fit into the theme of yetzias mitzraim being (part of) the source for our belief in and knowledge of G-d.
If we look at other rishonim, we see that they agree with this idea of the bach: if you think sukkos = sukkos mamesh, then the role of yetzias mitzraim in sukkos is much diminished. The rashbam explains the idea behind sukkos as follows:
למען ידעו דורותיכם [וגו'] - פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש. וזה טעמו של דבר. חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך י"י אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו'. ולמה אני מצוה לך לעשות זאת? כי י"י אלהיך מביאך אל ארץ טובה [וגו'] ואכלת ושבעת [וגו'] ורם לבבך ושכחת את י"י וגו' ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את י"י אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הק' את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה:
The Rambam in moreh nevuchim, while a little more confusing, similarly discusses how sukkos (and pesach as well) is about שיהיה האדם זוכר ימי הרעה בימי הטובה, בעבור שירבה להודות להשם ושילמוד מדת ענוה ושפלות, יאכל מצה ומרור בפסח לזכור מה שאירע לנו, וכן יצא מן הבתים לשכון בסכות כמו שיעשו השרויים בצער שוכני המדברות, לזכור שכן היה עניננו בתחלה, כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו', ונעתקנו מן הענין ההוא לשכון בבתים המצוירים במקום הטוב שבארץ והשמן שבה בחסד השם וביעדיו לאבותינו, בעבור שהיו אנשים שלמים בדעותם ומדותם, ר"ל אברהם יצחק ויעקב, שזה ג"כ הוא ממה שהתורה תלויה עליו, ר"ל שכל טוב שהטיב השם לנו וייטיב, אמנם הוא בזכות אברהם יצחק ויעקב אבותינו, מפני ששמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט
On the other hand, the ramban, who writes explicitly in parshas emor that he accepts the position that the sukkos were the ananei hakavod, also writes in parshas bo that that sukkah is one of the primary mitzvoz zecher leyetzias mitzraim.
I go through all this as support for the bach. the taz somehow has this sevara thats exactly the opposite: if you hold sukkah = sukkah mamesh, then you hold sukkah is zecher leyetzias mitzraim, as opposed to the opinion of sukkah = ananei hakavod, which doesn't necessarily hold that. But I don't understand his rationale, and all the above is more consistent with the explanation of the bach then with that of the taz.
The final explanation concerning the nature of sukkos is that of the gra. The gra writes that after cheit ha-egel, the ananei hakavod were taken away. When bnei yisrael started to build the mishkan they came back, which was on the fifteenth of tishrei. Hence we celebrate sukkos in tishrei.
I don't know how to put all this together. I believe that good pedagogy requires that when teaching, you never just list shittos - everything has to flow in question and answer form. But I don't know how to do that here. Anyone have any ideas?
No comments:
Post a Comment