yomim tovim are over

its so sad.

I think that people often misunderstand the power of simchas torah, focusing on the dancing / merry-making without feeling the tremendous inspirational nature of the day. I didnt always realize this - but the nusach and tunes of the simchas torah davening are all from the yamim noraim - but without the fear and heavy burdens of rosh hashanah and yom kippur, because now, we reach that same high level through simcha, not just through yirah.  Its such an inspiring way to end the whole yom tov season, but I always feel so sad at the last hakafah, as we finish off, singing, declaring, tamim bimaasav aneinu biyom karenu - after the whole yom tov season, we can experience bisimcha, and understand with joy for a split second, that G-d is tamim bimaasav.  What else can we say after that?

(as a corollary, people think the main point of hakafos is the songs they sing as they dance around.  I really think hakafos as they used to be practice - the hakafos of the siddur are so beautiful and if anything, are only cheapened by an excessive focus on our songs.)

but enough of me spewing nonsense. I wish everyone a successful winter zman, and with the help of G-d, we should all have strength to make it through the long yom tov - less season until pesach.

sukkos speech help

So I'm supposed to speak for a half hr wednesday night and I'm panicking.  Here's what I've got so far but its only like 3 minutes of material and I don't know how to organize it.  If anyone has any advice (including but not limited to further mekoros) I would very much appreciate it.  I can't understand what possessed me when I agreed to speak for half an hr before knowing if I had anything to say.

So we begin with the famous Tur and Bach at the beginning of hilchos sukkah:

Tur (625): בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם וגו' תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה

Bach:   איכא למידק בדברי רבינו שאין זה מדרכו בחיבורו זה לבאר הכונה לשום מקרא שבתורה כי לא בא רק לפסוק הוראה או להורות מנהג ופה האריך לבאר ולדרוש המקרא דבסכת תשבו ויראה לי לומר בזה שסובר דכיון דכתיב למען ידעו וגו' לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה ולכן ביאר לפי הפשט דעיקר הכוונה בישיבת הסוכה שיזכור יציאת מצרים וזה הטעם בעצמו לרבינו ז"ל במה שכתב בהלכות ציצית בסימן ח' (עמ' כה) ויכוין בהתעטפו שצונו המקום וכו' וכן בהלכות תפלין בסימן כ"ה (עמ' עא) כתב ויכוין בהנחתם שצונו המקום להניח וכו' כדי וכו' מה שלא עשה כן בשאר הלכות כי לא כתב שיכוין שום כוונה בעשיית המצוה מפני כי המקיים המצוה כדינה יוצא בה אף על פי שלא היתה לו שום כוונה אבל בציצית שכתוב בהן (במדבר טו מ) למען תזכרו וגו' וכן בתפלין כתוב (שמות יג ט) למען תהיה תורת יי' בפיך שפשוטו הוא שהתפלין הם אות וזכרון כדי שיהא תורת יי' שגור בפינו כי ביד חזקה הוצאך יראה שלא קיים המצוה כתיקונה אם לא יכוין אותה הכוונה ולכן כתב בהלכות אלו ויכוין וכו' וכן גבי סוכה שכתוב למען ידעו וגו' משמע ליה גם כן שצריך שיכוין בשעת ישיבת הסוכה הטעם המכוון במצוה:

The bach wants to know why the Tur thought it important in a halacha sefer to mention the hashkafah behind mitzvas sukkah - mai nafka minah of the whole derush about yetzias mitzraim?  answers the bach, since the pasuk explicitly connects sukkah to yetzias mitzraim, you aren't yotzei if you didn't have kavana for the taam hamitzvah given in the pasuk.

This is obviously a big chiddush - this din is mentioned nowhere in the gemara or rambam.  And I'm not convinced that the tur is saying it either.  There is a well known teshuvas harosh concerning why we don't make a bracha on the haggada by pesach.  I don't really understand the teshuva well, so we wont spend so much time on it, but there is a point there thats important for us.  says the rosh:

וששאלת: למה אין מברכין על ספור ההגדה.   הרבה דברים צוה הקב"ה לעשות זכר ליציאת מצרים ואין אנו מברכין עליהן; כגון: הפרשת בכורות וכל המועדים.   שאין צריך להזכיר בהפרשת בכורות שאנו עושין אותו זכר ליציאת מצרים, אלא שצוה הקב"ה לעשות המעשה ומתוך כך אנו זוכרין יציאת מצרים.   ולאו דוקא הגדה בפה, אלא אם ישאל מפרשין לו (וזהו ההגדה לצד שזוכרין יציאת מצרים).

The rosh seems to be saying that it suffices to know that צוה הקב"ה לעשות המעשה.  While one could be docheh that there is a distinction between what you must say before the mitzvah vs the kavanah / thought you have while performing the mitzvah, this seems dachuk.

To give a mashal to make the point clearer:  the taam hamitzvah of shiluach hakein, according to the ramban, is to inculcate within ourselves the middah of rachmanus.  If someone does the mitzvah but not out of rachmanus - they miss the pt.  But they still fulfilled the mitzvah.  Similar reasoning can be applied to the mitzvos that are zecher leyetzias mitzraim.  (The bach would argue that here is different, since the taam is mefurash in the torah.  The question is:  is the taam just a taam or is it magdir the mitzvah since its mefurash batorah)

(What about matzah - there too the torah says eat matzah "limaan tizkor es yom tzeischa me-eretz mitzraim...".  Are you yotzei if you didn't have that kavanah? The answer seems to be an unequivocal yes - as the ramban / ran point out, even saying rabban gamliel's sheloshah devarim isn't meakeiv, let alone thinking about them.  Furthermore, it is commonly said over that the rambam holds that saying r gamliel isn't a din in being yotzei matzah, but rather in being yotzei sippur yetzias mitzraim - hence the rambam paskins אכל מצה בלא כונה כגון שאנסוהו עכו"ם או לסטין לאכול יצא ידי חובתו - if so, then definitely by sukkah you don't need kavanah for yetzias mitzraim to be yotzei) (We could be docheh the counterexample of pesach with the rashba in peirush ha-aggados, but I doubt his view is mainstream.)

(The Mishna Berura quotes the pri megadim that the bach also only meant lechatchila you need to have kavanah for yetzias mitzraim, but thats difficult to understand: lechatchila you should always understand the mitzvah you're doing as much as possible - the whole pt of the bach seemingly was that yetzias mitzraim is an integral part of sukkah, such that you cannot be yotzei without understanding that.  see the bikkurei yaaakov who makes this hasaga against the pri megadim.)

That's all about whether kavanah for yetzias mitzraim is me'akeiv.  but a bigger q: is it really so obvious, as the tur claimed, that sukkah is about remembering yetzias mitzraim?

The Bach himself says that it is not:  עיקר כוונת רבינו לבאר דפשט המקרא הוא שהכוונה במצות סוכה היא לזכור יציאת מצרים אבל אין פירוש המקרא שהכוונה במצות סוכה היא למען ידעו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל לבד כי בזה מקיים המצוה כתיקונה ומה שאמר הכתוב בהוציאי אותם מארץ מצרים לא קאי אלמען ידעו אלא התורה הודיענו שהושבה של בני ישראל בסוכות היה באותו הזמן אבל קיום המצוה היא בידיעת ההושבה בסוכות לבד שזה אינו אלא עיקר הפירוש שידעו כי ההושבה היתה בסוכות בהוציאו אותם מארץ מצרים וזהו שכתב תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות כלומר דמשאר הרבה מצות שתלאם ביציאת מצרים יש ללמוד שגם מצות סוכה תלאה ביציאת מצרים ושזהו עיקר הידיעה כמו שאמר למען ידעו ...' והוא המורה על אמיתת מציאות הבורא וכו' ואם כן משאר הרבה מצות יש ללמוד שגם במצות סוכה היתה הכוונה בלמען ידעו על הידיעה של יציאת מצרים ואחר כך הוקשה לו לפי זה אם כן היאך ימשך מישיבת הסוכה התכלית המכוון מן המצוה דהיינו שיזכרו יציאת מצרים ואמר והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני הכבוד וכו' כלומר ודאי לרבי עקיבא דפרק קמא דסוכה (יא ב) דאמר סוכות ממש עשו להן לא ימשך מישיבת הסוכה זכרון יציאת מצרים ואפשר דלרבי עקיבא אין הכי נמי דלמען ידעו לא קאי אלא אישיבת סוכה לבד אבל לרבי אליעזר דפליג עליה ואמר ענני כבוד היו ודבריו עיקר דכן תרגם אונקלוס (ויקרא כג מג) ארי במטלת עננין אותיבית והקיפן בהן לבל יכה בהם שרב ושמש וזכרון זה יעלה על ידי מצות סוכה שמצותה צלתה מרובה מחמתה זכר לענני כבוד שהגינו מפני החמה ואם כן על ידי כך יזכור גם כן לשאר נפלאותיו ונוראותיו שעשה עמהם להגן עליהם תיכף ביציאתם ממצרים בענן כבודו כי בחמשה עשר בניסן היתה התחלת העננים וכמו שכתוב בשעת יציאתם ממצרים (שמות יג כא) ויי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו' דמאחר שהסוכות זכרון לענני הכבוד הוא הוא זכרון גם כן ליציאת מצרים על ידי עמוד ענן יומם וגו' להגן עליהם וזהו שאמר ודוגמא לזה צונו לעשות סוכה כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו ואחר כך הוקשה לו אם כן שמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד והם היו מיד בצאתם ממצרים היה מן הראוי לעשות סוכה בניסן דבשלמא אם נאמר דסוכות ממש היו איכא למימר דלא עשו להם סוכה במדבר כי אם בתשרי אבל ענני הכבוד היו תיכף ככתוב ויי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו' ותירץ ואף על פי שיצאנו ממצרים בחודש ניסן וכו':

If you are too lazy to read that whole thing, here's whats important:  we knows theres a machlokes whether the "sukkos" that bnei yisrael dwelled in were sukkos mamesh or the ananei hakavod.  If the sukkos were ananei hakavod, then we can understood how remembering the neis of the ananei hakavod is part of remembering all the nissim that took place as part of yetzias mitzraim.  These open miracles demonstrate G-d's existence / omnipotence, and therefore fit very well into the Tur's explanation of why sukkos / yetzias mitzraim is so important.  But if we are commemorating our ancestors building huts - that doesn't show anything about G-d's omnipotence and miraculous powers - that doesn't fit into the theme of yetzias mitzraim being (part of) the source for our belief in and knowledge of G-d.

If we look at other rishonim, we see that they agree with this idea of the bach:  if you think sukkos = sukkos mamesh, then the role of yetzias mitzraim in sukkos is much diminished.  The rashbam explains the idea behind sukkos as follows:

למען ידעו דורותיכם [וגו'] - פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש. וזה טעמו של דבר. חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך י"י אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו'. ולמה אני מצוה לך לעשות זאת? כי י"י אלהיך מביאך אל ארץ טובה [וגו'] ואכלת ושבעת [וגו'] ורם לבבך ושכחת את י"י וגו' ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את י"י אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הק' את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה:

The Rambam in moreh nevuchim, while a little more confusing, similarly discusses how sukkos (and pesach as well) is about שיהיה האדם זוכר ימי הרעה בימי הטובה, בעבור שירבה להודות להשם ושילמוד מדת ענוה ושפלות, יאכל מצה ומרור בפסח לזכור מה שאירע לנו, וכן יצא מן הבתים לשכון בסכות כמו שיעשו השרויים בצער שוכני המדברות, לזכור שכן היה עניננו בתחלה, כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו', ונעתקנו מן הענין ההוא לשכון בבתים המצוירים במקום הטוב שבארץ והשמן שבה בחסד השם וביעדיו לאבותינו, בעבור שהיו אנשים שלמים בדעותם ומדותם, ר"ל אברהם יצחק ויעקב, שזה ג"כ הוא ממה שהתורה תלויה עליו, ר"ל שכל טוב שהטיב השם לנו וייטיב, אמנם הוא בזכות אברהם יצחק ויעקב אבותינו, מפני ששמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט

On the other hand, the ramban, who writes explicitly in parshas emor that he accepts the position that the sukkos were the ananei hakavod, also writes in parshas bo that that sukkah is one of the primary mitzvoz zecher leyetzias mitzraim.

I go through all this as support for the bach.  the taz somehow has this sevara thats exactly the opposite: if you hold sukkah = sukkah mamesh, then you hold sukkah is zecher leyetzias mitzraim, as opposed to the opinion of sukkah = ananei hakavod, which doesn't necessarily hold that. But I don't understand his rationale, and all the above is more consistent with the explanation of the bach then with that of the taz.

The final explanation concerning the nature of sukkos is that of the gra.  The gra writes that after cheit ha-egel, the ananei hakavod were taken away.  When bnei yisrael started to build the mishkan they came back, which was on the fifteenth of tishrei.  Hence we celebrate sukkos in tishrei.

I don't know how to put all this together.  I believe that good pedagogy requires that when teaching, you never just list shittos - everything has to flow in question and answer form.  But I don't know how to do that here.  Anyone have any ideas?

yom kippur 2

Before I discuss the dvar torah, I want to apologize to everyone for all the mean things I've done this year.  I am sorry.

I want to wish everyone a gmar chasima tovah, and we should all be zocheh to a yom kippur that, in addition to atoning for all our sins, inspires us to return to G-d in a lasting and meaningful way.

In the previous post we discussed how teshuvah is similar to hataras nedarim.  This idea is really based off an idea of the Ramchal in mesillas yesharim perek daled:

כי לפי שורת הדין ממש, שלא יהיה תיקון לחטא כלל, כי הנה באמת, איך יתקן האדם את אשר עיות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות?

from a strict perspective of din, teshuvah makes no sense - you cant undo what you've done.  Teshuvah is part of the tremendous rachamim hashem has for us in allowing "akiras haratzon" to count as akiras hamaaseh, just like in hataras nedarim:

אמנם, מדת הרחמים היא הנותנת שהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה, דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש - שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו, יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו): וסר עונך וחטאתך תכפר, שהעון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע.

R Elchanan Wasserman asks a tremendous question on this idea of the Ramchal from Kiddushin 40b (This is in biurei ha-aggados al derech hapshat siman daled, which is printed in the back of the kovetz hearos).  The gemara says:

אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו -- בתוהא על הראשונות:

If a person regrets the mitzvos he has done , he loses them.  But I thought it was a special rachamim of hashem to allow aveiros to be undone by regret - if so, then it shouldn't extend to mitzvos - doesn't the fact that it does extend to mitzvos prove that even from a perspective of midas hadin, one can undo actions -- both mitzvos and aveiros -- by regretting them?

R Elchanan writes that he asked this question to the chafetz chaim, who answered as follows: True that undoing actions through regret is part of middas hadin - not just middas harachamim.  The part of teshuvah that is rachamim is that not only can we undo aveiros, but we can even make them into mitzvos - zedonos become zechuyos.

R Elchanan points out that this is clearly not what the Ramchal is saying.  The Ramchal says that min hadin, we shouldn't be able to undo aveiros at all, the same way you can't bring a murdered person back to life.  So we need to look for another answer.

R Elchanan himself answers with a slightly technical Tzvei dinim (I summarize bikitzur here - he explains his answer in greater depth in the piece.  If I don't explain clearly this part, you can skip to my answer below.)

There are two reasons to keep every mitzvah:

1.  Because G-d commanded you to do them.

2. Even if G-d hadn't commanded you to do the mitzvos, we believe that every mitzvah has a taam, that every mitzvah has inherent good within its action such that it perfects the person and makes them shalem.  That is why the avos kept the torah even though G-d did not command them to - they did mitzvos because of the inherent good of mitzvos.

R Elchanan claims that by mitzvos, regret only takes away from you the first of these 2 aspects. Regret, however, cannot undo the inherent good the mitzvos did to you when you performed them.  The rachamim of teshuva is that even though from a din perspective, aveiros should be parallel to mitzvos and you shouldn't be able to undo the inherent bad within aveiros, teshuva allows you to do so.

Yosef Krausz Shlita pointed out to me that you could easily say the opposite within this tzvei dinim - which in my opinion means that the whole approach is arbitrary and inappropriate for the question being asked.

So lets try the following approach:

What does it mean exactly to chas vishalom regret the mitzvos one has done.  The Rambam explains (Teshuva 3:3):  כל מי שניחם על המצות שעשה ותהה על הזכיות ואמר בלבו ומה הועלתי בעשייתן הלואי לא עשיתי אותן הרי זה איבד את כולן ואין מזכירים לו שום זכות בעולם שנאמר וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו אין זה אלא בתוהה על הראשונות.

To understand the depth of what the Rambam is saying, contrast with the radak in yechezkel:  תוהא על הראשונות  שפירשו רז"ל  רוצה לומר כי הוא חושב כי יועילו לו צדקותיו אשר עשה אע"פ שתוהא עליהן כי ענין תהייתו הוא לאהבתו תאות העולם ולעשות מה שלבו חפץ ותוהא על הזמן שעבר שלא עשה כתאות לבו:

The radak says that regretting mitzvos doesn't mean thinking that mitzvos aren't good - you still know that mitzvos are good (כי הוא חושב כי יועילו לו צדקותיו) and hakadosh baruch hu rewards for mitzvos.  Rather, it means that one is so caught up in aveiros and loves aveiros so much that he wishes he had spent the time in which he had done mitzvos doing more aveiros.

In contrast, the rambam says that regret of mitzvos means to say, מה הועלתי בעשייתן - what good are mitzvos?  To regret mitzvos, a person has to think that mitzvos are meaningless - doing good is not important.

If we think back to the mashal of hattaras nedarim, there are two ways in halacha to be mattir neder.

one is through a pesach (an opening, not as in passover).  Example - You swear to eat the piece of bread in front of you, but when you flip over the bread, see you a huge patch of mold on it.  You have a pesach - had you known that this piece of bread was moldy you never would have sworn to eat it.

Everyone agrees that hataras nedarim works with a pesach.  There is a machlokes, however, whether the second type of hattara works.

The second type is charata - there is no new information you know now that you didn't know before that makes the neder void. Rather, you regret that you ever took the neder, and you only took the neder because you were in the wrong state of mind.   As we just said, some opinions in the gemara think this too is enough to warrant voiding a neder.

According to the Rambam's understanding of regretting mitzvos, one only loses his mitzvos if he has the higher form of hatara = a pesach: Had he known that mitzvos are meaningless (according to him), he would never have performed them.  Thus, even from a perspective of din, his mitzvos are null and void.

But Teshuva isn't the same: there is no new information that we know now that we didn't know when we sinned - we knew what we were doing was wrong and we did it anyways.  We have no pesach - how then can we do hatara for our sins and receive atonement?

The answer is through charata.  We come before Hashem and say, we weren't in the right state of mind when we sinned.  We were bad, but now we've become a different person, with a different state of mind, with new values and ideals and committed to not sinning.  In our core identity, we don't really want to sin - hence there is no sin that can reach to and affect our core identity.

This is charata.  From a strict perspective of din, maybe this doesn't work.  Why should G-d trust us when we claim that our sins don't reflect who we really are?  Do we have any evidence, anything to show for ourselves? But that is where the rachamim of Teshuva kicks in - Hashem accepts our charata and allows akiras haratzon to become an akiras hamaaseh - he gives us another chance to allow our pure core identity to come to the surface.

Hashivenu Hashem eilecha vinashuvah - May G-d accept all of our Teshuvah.  Gmar chasimah tovah to all!

yom kippur

I'm posting a dvar torah I wrote up last year from my rebbe, R' Blachman.  I have some new reflections on it that I will with the help of G-d put up in a subsequent post.

We make a really big deal about nedarim before rosh hashana and yom kippur with hataras nedarim, kol nidrei  why do nedarim get singled out?

there is a fascinating gemara in makkos, which tells how r safra (name changed due to laziness and forgetfulness) was saying krias shema when a person offered to buy something of his.  r safra could not respond, as he was in the middle of davening.  the buyer, not realizing this, offered several higher prices, thinking r safra's silence was a sign of refusal.  when r safra finished davening, he offered to sell for the first price.  the buyer was shocked; even if rsafra would originally sell for the lower price, who wouldnt take the higher price once it was offered?

r safra explained - when i heard the first price, i accepted it in my mind.  that to me is binding.

anyone who learned bava metzia knows that in such a case, it is muttar lechatchila to be chozer on a deal -- there isnt even a mi shepara!!

we see from this gemara a profound lesson - while for the ordinary person, who lives in the "real world", the world of actions, thought is not binding, there is a higher domain in which one could live, a domain where thought reigns, a meditative, spirtual world. for one on this level, thoughts are like actions, they are as real as actions.  hence, they are binding.

if we think about it, teshuva only makes sense in the context of this idea.  in our world, there are "no backsies" -- once something is done, its done.  a person can be the biggest tzaddik, serve as kohen gadol for 80 yrs, but if we find out he was mechalel shabbos bimeizid once when he was 13, we kill him.  teshuva doesnt work in our world.

teshuva only works because deep down, we arent really sinners.  as the rambam writes famously in hilchos gerushin, every jew deep down wants to do only good.  teshuva in effect, is to come before g-d and say - our sins arent who we really are!  in the higher world of thought, we are tzaddikim.

this idea is paralleled in hataras nedarim.  why is one allowed to be mattir neder?  if you learn nedarim, it becomes immediately apparent that hatara is allowed only where the neder is a mistake on some level - deep down, you didnt mean it.  who cares if you didnt mean it? there is a fascinating derasha the gemara makes concerning shavuos and nedarim, noting the extra usage of the word adam, man, in the context of taking a shevuah.  says the gemara, this comes to exclude one who takes neder by mistake -- how does the gemara derive this halacha from the word adam?

the answer, based on the above, is obvious.  adam, the true man, doesnt live in the world of actions, he lives in a world of thought.  in the world of thought, actions without intent are meaningless.  on rosh hashana and yom kippur, we strive to do teshuva by moving up a level - living in a new world.  if we live in this world, then heaven forbid, g-d may judge accordingly.  but if we can live in a world where thought is what matters, then just like by hataras nedarim, our actions without intent can be overlooked, so too our aveiros, none of which were truly willful, will be forgiven.  may we all have a kesiva vachasima tovah.

p.s. after i wrote this, i saw in selichos for yom chamishi a reference to this idea -- "we come to do teshuva, to be poseach pesach bacharata."  I think it was in the pizmon.

p.p.s.  at the very end, I am a little loose with the halachos.  hataras nedarim is not technically connected to the din of ha-adam bishvuah (at least, i dont think so).  see the mishna in chagiga about hataras nedarim being poreach ba-avir , the gemara in nedarim about lo yachel devaro being the mekor for hataras nedarim , and the machlokes rishonim maybe in the ran but definitely in the rosh on the mishna in the sixth perek about poschin concerning which mistakes dont require hatarah at all .

kesiva vachasima tova!

I don't have any good rosh hashanah dvar torah - if anyone has anything they would like to share, that would be really nice.

I have 2 hearos.  We know that we blow both tekios demeyushav and tekios demeumad לערבב השטן.  What does that mean?  The Rashba writes:  להכניע היצר כדכתיב אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ושטן הוא יצר הרע - maybe everyone already knew this, maybe I knew this and just forgot it, but either way, its good to re-remember it right before rosh hashanah.  We don't need to worry about confusing the satan up in shamayim - if we control the satan within us, everything in shamayim will work out.

There is a well-known story in halachic man about how r moshe soloveitchick criticized his chassidish baal tokea for getting emotional before tekais shofar.  "Do you cry before you eat matzah - this is a mitzvah and that is a mitzvah - there is no difference between them."  I hate to take the side of the chassid, but I cannot understand R Moshe's approach.  אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו - shofar is supposed to instill fear within our hearts - it invokes the image of a city, which, upon being besieged or facing some other calamity, blows the horn in its distress (in half jest - think boromir right before he dies).  To treat shofar as an arbitrary commandment of G-d, and not understand how shofar is meant to instill fear so that we can change our ways seems to be missing the point.

2.  Common practice nowadays is to ask mechila from everyone before rosh hashanah.  The minhag to ask mechila from everyone is brought in the tur for before yom kippur: ויתן כל אדם אל לבו בערב יום הכפורים לפייס לכל מי שפשע כנגדו דעבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר ושבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שיפייסנו ... ועושין כן כדי שיהא לב כל ישראל שלם כל אחד עם חבירו ולא יהיה מקום לשטן לקטרג עליהם והכי איתא בפרק ט"ו מפרקי ר"א ראה סמאל שלא נמצא חטא בישראל ביום הכפורים ואומר רבון העולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחיפי רגל אף ישראל יחיפי רגל ביה"כ מה מלאכי השרת אין להם קפיצה אף ישראל אין להם קפיצה עומדין על רגליהם ביום הכפורים מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל נקיים מכל חטא מה מה"ש שלום ביניהם כך ישראל ביום הכפורים והקב"ה שומע עדותן מן המקטרגין ומכפר עליהם

I am not convinced that we should extend this minhag to erev rosh hashanah.  The immediate response is, whats wrong if people ask mechila more times?  The more the better.  I can't disagree with that.

But on the other hand, we don't say viduy on rosh hashanah - why not?  Shouldn't we say that the more viduyim we say are better?

I think there is what to think about more before deciding if it is an appropriate minhag to go around asking for mechila on erev rosh hashanah.  maybe im crazy to be mifakfek in what is clearly a maaseh mitzvah - but I am.

I want to wish everyone a kesiva vachasima tova.  we should all be zocheh to a year filled with bracha, simcha shalom, and everything good in both gashmius and ruchnius.  May we see the coming of mashiach and rebuilding of the beis hamikdash this year, very soon.